הערכתו הגדולה לבולגריה, שהצילה את חייו, נשארה איתו עד עצם היום הזה, והוא אפילו לקח את ילדיו לטיול שורשים מרגש.
ליוסף היה גם אח גדול – אליהו (ליקי) סטרומצה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1945 והתגייס לפלמ"ח. שלוש שנים לאחר מכן גילתה המשפחה שאליהו נהרג בקרב על מלכיה, אך גופתו לא נמצאה. במשך 60 שנה נחשב אליהו לנעדר, ובשנת 2009 הגיעה החקירה הממושכת לסיומה, והמשפחה סוף-סוף גילתה מה עלה בגורלו. שימור הזיכרון של אחיו, אהבת הארץ והנחלת החיבור לבולגריה היו תמיד בראש מעייניו של יוסף, וזאת גם המורשת שחשוב לו כל כך להעביר לילדים ולנכדים היקרים.














