סיפורה של משפחת בית אור חוצה מדינות רבות. בפרק הראשון אנחנו נודדים בין אוקראינה, רוסיה, קריית חיים וכפר סבא, ובפרק השני אנחנו עם אורי וחניק, שמספרים על ילדותם, היכרותם בעודם נערים בתנועת "הנוער העובד", ועשייתם בחייהם הבוגרים – בקיבוץ גבים, במכללת ספיר, באקדמיה, בתחום הייעוץ הגנטי, וכמובן – התא המשפחתי.
קלר ומישל נפגשו בשטרסבורג, עיר הולדתם בצרפת, כשהיו נערים. לפני 60 שנה, ב-27 בדצמבר 1959 הם נישאו זה לזו ומאז נשארו צמודים ומאוהבים.
שניהם נולדו אל תוך מלחמת העולם השנייה, אך גילם הצעיר והרבה מזל הרחיקו אותם מן השואה והתופת. הם גדלו בלב הקהילה היהודית הציונית וניצלו כל אפשרות לביקור בישראל עד שעלו ארצה ב-1968 עם ארבעת ילדיהם הקטנים..
נקודת הפתיחה שלנו היא במרחק של בערך 8,000 ק"מ מישראל – היכן שנמצאת היום זימבבויה ועד 1979 הייתה מושבה בריטית ששמה רודזיה, או ליתר דיוק רודזיה הדרומית. הארי נולד ברודזיה בשנת 1937. הוא גדל בחווה של המשפחה עם אחיו סאני, אחותו שילה ושני הוריו – לואי ורוז.
כשהיה רק בן 16 לאחר שסיים מסלול מקוצר לבגרות התחיל את לימודי הרפואה באוניברסיטת קייפטאון UCT. לאחר סיום ההתמחות באונקולוגיה עלה לארץ מתוך ציונות וכבר בגיל 33 היה למנהל המחלקה האונקולוגית של בית החולים תל השומר ושימש כאחד מעמודי התווך בהקמת מערך האונקולוגיה בארץ בשנות ה-70 וה-80. בשנת 1970 התחתן עם מרים לוין ושנה לאחר מכן נולד בנם הבכור איל. לזוג נולדו שלושה ילדים נוספים – שרון, גיל ושלי. היום המשפחה מתהדרת גם ב-14 נכדים! כיום הארי מתגורר עם אשתו רותי בעיר תל אביב, ועדיין ממשיך לעזור כמה שאפשר לקולגות ולמטופליו.
דרום תל אביב, רחוב סלמה. בתי המלאכה שעל הרחוב מפיקים צלילים של עשייה ועבודה. על קירות בתים מצוירים טקסטורות גרפיטי זרחני וקולות מחאה ובפינת רחוב צ׳לנוב, ניצב בניין מספר 107, בניין בן שלוש קומות, בית משפחת אריכא – בו מתגוררים האב יהודה האם שולמית ותשעת ילדיהם: יואל, אחינועם, דני, איילת, ברכה, יוני, שלום, עמי ואלעזר. התכנית מציגה את הערכים המובילים עליהם גדולה האחים האמונה, דרך הארץ והאחדות, זהו סיפור מיוחד – שמח, עצוב, מרגש ומצחיק שמשלב בתוכו את סיפורה של העלייה מתימן, של הקמת ארץ ישראל ושל העיר תל אביב.
נדמה כי איצ׳ה כיוון תמיד אל עבר קצה האופק – בצחוק, בחיוך, בהנאה גמורה, ובעיקר – בסקרנות אין קץ על מה מסתתר שם מעבר לפינה.
הפרטים הבסיסיים נראים פשוטים – איצ׳ה נולד בתל-אביב, גדל בירושלים, היה נוטר, למד הנדסה בטכניון, עבד עבור חברות ישראליות באפריקה בשנות השישים כמו מהנדסים רבים אחרים, ניהל פרויקטים עבור החברות האלו בארץ, ואחר כך פנה לעסקים פרטיים.
אבל – כמו כל דבר בחיים – בין הלאקוניות הזו – לאופן שבו הדברים התנהלו במציאות – תהום פרושה.
ב11 בנובמבר 1948 באו לאוויר העולם בבצרה, עיראק, זוג תאומות זהות.
קשר בין אחים הוא קשר קרוב, ורובנו לעולם לא נבין עד כמה קרוב אפילו עוד יותר הקשר בין תאומות זהות.
בשיחה עם אורה וזמירה – וגם עם בני המשפחה הקרובים – אנחנו יוצאים למסע שמתחיל בעיראק, עובר במעברה בתל מונד, בקרית שמונה הצעירה ובהרצליה של שנות השישים – ועד לימינו אנו.
סיפורם של בני משפחת פריד – או כמו שהם לעיתים מכנים 'שבט פריד' הוא סיפור על התמודדות, על אומץ, על אהבה ועל אמונה.
יהושע העשיל פריד נולד ב בכ"א בתמוז תרפ"ט, 29/7/29 בעיירה ולקה קאפושני – קאפיש שבצ'כוסלובקיה. ילד חמישי במשפחה בת 7 נפשות, בן לרב הקהילה, הרב חיים צבי פריד הכהן זצ"ל, דור רביעי לשושלת רבנים מפוארת המכהנת בקאפיש.
בשנת 1944 בעודו רק בן 14 נלקח עם אמו, אחותו רחל ואחיו ואחותו התאומים הקטנים, לגטו באונגואר ומשם הועברו ברכבות משא למחנה ההשמדה אושוויץ שם הופרד ממשפחתו והיה חלק מצריף הילדים בפיקוחו של מנגלה ימ"ש…
מטי ברטולומיו היא לא אישה שפוגשים כל יום. היא בת 98, שנונה, מצחיקה, עם זכרון מדהים. והסיפור שלה מיוחד לא פחות-
בגיל 24 היא פגשה קצין בריטי ששירת בישראל בתקופת המנדט. הם מתאהבים זה בזו, ועל אף כל הקשיים מתחתנים ועוברים לגור באנגליה. לאורך שנותיה מטי ראתה וחוותה הרבה, וחייה עברו בלא מעט תחנות- בישראל ובעולם.
מעטים האנשים שיכולים לספר בנשימה אחת אודות ארוחת צהריים עם בן-גוריון, הקמה של חטיבה חדשה עם חיים בר-לב, מינוי חירום מדדו במבצע קדש, ודיון מול ישראל טל על הצבה ראשונה לאחר קורס הקצינים. מעטים האנשים שצעדו כך במשעולי ההיסטוריה לצד מי שהיו לימים אלופים, מנהיגים ושרים. מעטים אף יותר האנשים שכשיגידו להם שהם יכולים להתרברב בכל אלו, יניפו את ידם בביטול ויגידו רק "ככה זה היה". אבל זה סיפור על איש אחד שהוא בדיוק כזה – סיפורו של מוטי שפר.
מרים וייס, נולדה בבודפשט בשנת 1930. באחת קטעה השואה את ילדותה, בהיותה בת 14. היא עלתה לישראל בשנת 1946 עם אניית המעפילים "כנסת ישראל " אך גירוש האונייה לקפריסין, השהה בשנה את ההגעה לארץ ישראל. יחד עם חבריה לשומר הצעיר הגיעה לקיבוץ שובל שנה לאחר עלייתו לקרקע. 62 שנים חיה בזוגיות מופלאה עם שמחה, יחד הקימו משפחה לתפארת, ועל זו גאוותה.