אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, כתב ד"ר סוס, מנשה פיסטרוב ומסעות חייו המופלאים הם ההוכחה המרתקת למשפט הזה. מילדות בצל האנטישמיות באירופה של שנות ה30, אל שנות הקמת המדינה, מסעות חוצי ישראל והתגברות על מכשולים, יצר הסקרנות וההרפתקנות תמיד ליוו אותו וכל זה לצלילי פסקול חייו, נגינת המפוחית.

מלחמת יום הכיפורים, היא נדבך רב משמעות בחייו של יצחק (צוקי) פיינגרש. כמפקד טנק- מילואימניק צעיר, הוא השתתף בקרבות העקובים מדם בחזית הדרום-בסיני. קרבות ואירועים שנכנסו לדפי ההיסטוריה של המלחמה. ובהם, הקרב על "חמוטל"; הניסיון לגרור את גשר הגלילים; חציית תעלת סואץ מערבה לתוך מצרים.
יצחק בן המושב השיתופי רגבה הסמוך לנהריה ,עשה חיל ברבות השנים. הקים  עם פנינה רעייתו משפחה לתפארת-שלשה ילדים ועשרה נכדים. והמשיך את דרכו של אביו במפעל הנגרות רב המוניטין של המושב "מטבחי רגבה".
חייו מלאי פעילות. הוא חובב ספורט אתגרי -אקסטרים. אבל, המראות ,הקולות והזיכרונות ממלחמת יום הכיפורים לא באמת מרפים ממנו כל השנים.

שלמה ורשבסקי הוא לא אדם רגיל. קשה מאוד לשים סביבו מסגרת ולומר – "שלמה ורשבסקי הוא… כזה". כי אם יש דבר אחד גדול שאפשר ללמוד האיש, הוא שהוא פשוט לא בן ה-80 הקלאסי, וכך גם סיפור חייו.

הסיפור של מרדכי פופר, הוא סיפור מיוחד. הוא סיפור על אדם שכל האירועים בחייו שזורים זה בזה במעין אפקט פרפר מפתיע. הוא סיפור שמכיל בתוכו מלא סיפורים קטנים, מעגלים שנפתחים ונסגרים. הוא סיפור על אדם שסגר את הדלת על עברו כשעלה ארצה בשנת 1949, והדלת הזו נפתחה במפתיע רק כעבור 45 שנה.

סיפורה של משפחת קראים במצרים, שבנסיון להציל את עסקי הזהב המשפחתיים נותרה בין המשפחות היהודיות האחרונות בארץ הנילוס , עד שראשיה הפכו לאסירי ציון וגורשו ללא כל. הסיפור מסופר מפיהן של בנות הדוד לולי וג’ויס מקים לתחייה יהדות שלמה מהותיקות והעשירות שנגוזה בתוך 20 שנים.

מרדכי (לוצי) עצמון חי את רוב חייו לצד אחיו התאום הזהה אלכס. השניים לא היו זהים רק במראה – הם התגייסו לצה"ל יחד לאותו התפקיד בחיל הים והשתחררו באותו יום אחרי 30 שנות שירות מסור. הם אפילו התחתנו עם זוג אחיות וגרו זה לצד זה. הסיפור הזה של מרדכי, שזור באופן בלתי נפרד מזה של אחיו אלכס.

יוסף סטרומצה נולד ב-2 בינואר בשנת 1934 בעיר סופיה בבולגריה. אביו, דוד, היגר מסלוניקי לבולגריה בעקבות עסק הטבק המשפחתי, שם פגש את רוזה, אימו של יוסף, והשניים התחתנו. ילדותו של יוסף עברה בין סופיה ודופניצה, וכילד שגדל בצל מלחמת העולם השנייה בזמן שבולגריה הייתה תחת החוק להגנת האומה, זכורים לו בעיקר ימים טובים.
הערכתו הגדולה לבולגריה שהצילה את חייו, נשארה איתו עד עצם היום הזה, והוא אפילו לקח את ילדיו לטיול שורשים מרגש.

התאריך 18 בפברואר 1943, הוא לדידו של משה בראון מוברא בפי כל, היום שבו הוא נולד מחדש. זה היום שבו הנער בן ה-13, הגיע לארץ ישראל כאחד מילדי טהרן. בכך הסתיים מסע התלאות שהתחיל בהמלטות משפחתו מאימת הנאצים מעיירת הולדתו סמןך לוורשה לארכנגלסק שבחוג הקוטב הצפוני והמשיך בסמרקאנד באוזבקיסטאן.

מהרגע שהרכבת עצרה ברחובות ומוברא אכל לראשונה תפוז שלם הוא פתח במסע נוסף – מסע אל לב הישראליות. כאשר התחנות המרכזיות מעתה הן: המוסד החינוכי אהבה; הפלמ"ח וקרבות מלחמת העצמאות; היותו גיאלוג והחברה "גיאופרוספקט- גאולוגיה סביבה ותכנון" שהוא הנשיא שלה.